המס של שכיר נגבה מדי חודש, אך חבות המס נקבעת שנתית. הפער בין השניים הוא הסיבה שמעל 80% מהשכירים שילמו מס ביתר.
עובד שכיר אינו משלם מס בעצמו. המעסיק מנכה את המס מהשכר ומעביר אותו לרשות המסים מדי חודש. אצל רשות המסים, לעומת זאת, המס מחושב על בסיס שנתי — על כל ההכנסות של שנת המס יחד ועל כל ההטבות שמגיעות לאותה שנה.
כדי לחשב כמה לנכות בחודש מסוים, מערכת השכר מניחה שהעובד ימשיך להשתכר את אותו סכום עד סוף השנה, ומחלקת את המס השנתי המשוער לשנים-עשר. ההנחה הזו נוחה, אך לעיתים קרובות אינה נכונה.
כשההנחה מתבררת כשגויה, המס שנוכה בפועל גבוה מהמס השנתי האמיתי. ההפרש נשאר אצל רשות המסים עד שמוגשת בקשה מסודרת להחזר. אין מנגנון שמחזיר אותו אוטומטית.
זה המקרה הנפוץ ביותר. מי שעבד חלק מהשנה בלבד — התחיל עבודה באמצע השנה, פוטר, התפטר, יצא לחופשה ללא תשלום או היה בין עבודות — נוכה ממנו מס לפי מדרגה שמתאימה לשנה מלאה של אותו שכר. ההכנסה השנתית בפועל נמוכה יותר, ולכן גם המדרגה האמיתית נמוכה יותר.
כששני מעסיקים מנכים מס באותו חודש, אחד מהם מנכה לפי שיעור מס מרבי, אלא אם בוצע תיאום מס מראש. מי שלא ביצע תיאום, או ביצע אותו באיחור, שילם עודף לאורך כל התקופה.
בונוס, מענק, פדיון ימי חופשה או תשלום רטרואקטיבי מגדילים את השכר בחודש בודד. הניכוי החודשי מתייחס לסכום כאילו הוא קבוע, ומחושב לפי מדרגה גבוהה מהמדרגה השנתית.
דמי אבטלה, דמי לידה ותגמולי מילואים משולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי ומנוכה מהם מס במקור, ללא ראייה של כלל ההכנסה השנתית. גם כאן נוצר לרוב עודף. ראו החזר מס בעקבות אבטלה והחזר מס לאחר לידה.
נקודת זיכוי מפחיתה ישירות את סכום המס לתשלום. שווי הנקודה מתעדכן מדי שנה ומתפרסם על ידי רשות המסים.
נקודות זיכוי ניתנות, בין היתר, על תושבות, על ילדים, על סיום תואר אקדמי או לימודי מקצוע, על סיום שירות צבאי או לאומי, על תשלום מזונות ועל מגורים ביישוב מזכה. הזכאות היא לשנת מס שלמה, אך בתלוש הן מנוצלות בפריסה חודשית.
מכאן נובעות שתי בעיות שכיחות. הראשונה: מי שעבד חלק מהשנה ניצל רק חלק מהנקודות שהגיעו לו, והיתרה נשארה בלתי מנוצלת. השנייה: נקודות שכלל לא נכנסו לתלוש, מפני שהעובד לא עדכן את המעסיק בסיום תואר, בלידה, בשחרור מהצבא או בשינוי מצב משפחתי.
דוגמה למנגנון: עובד שהשתכר שכר קבוע בחצי הראשון של השנה ולא עבד בחציה השני. הניכוי החודשי חושב לפי מדרגת המס שמתאימה לשכר שנתי מלא. בפועל ההכנסה השנתית הייתה כמחצית, המדרגה נמוכה יותר, ונקודות הזיכוי של השנה כולה עומדות מול הכנסה קטנה יותר. כל המס שנוכה מעבר לחישוב הזה הוא החזר.
גם עובד שהועסק שנה מלאה אצל מעסיק אחד עשוי להיות זכאי להחזר, אם שילם באופן פרטי סכומים שמזכים בהטבת מס ולא דיווח עליהם למעסיק:
רוב השכירים בישראל אינם חייבים בהגשת דוח שנתי. זו הקלה בירוקרטית, אך יש לה מחיר: מי שאינו מגיש דוח, גם אינו מקבל חישוב שנתי אמיתי של המס שלו. הפער בין הניכוי לחישוב פשוט אינו נבדק על ידי איש.
רשות המסים אינה נדרשת ליזום את ההחזר ואינה שולחת הודעה למי שנוכה ממנו יתר. הכסף נשאר בקופה עד שמוגשת בקשה, ואם השנה נסגרת — הוא נשאר שם לצמיתות.
מכאן שהמצב הרגיל הוא לא לדעת. אין תלוש שמסמן חריגה ואין מכתב שמגיע לתיבת הדואר. הדרך היחידה לדעת היא לבצע את החישוב.
לשנת המס שרצה כעת קיים כלי אחר. תיאום מס נעשה מראש ומעדכן את שיעור הניכוי בתלוש, כדי שלא ייווצר עודף מלכתחילה. הוא רלוונטי בעיקר למי שמועסק ביותר ממקום אחד או שיש לו הכנסה נוספת.
החזר מס, לעומת זאת, מטפל בשנים שכבר הסתיימו. אפשר וכדאי לעשות את שניהם: תיאום קדימה, החזר אחורה.
ניתן לדרוש החזר עד שש שנים אחורה. נכון ל-2026 מדובר בשנים 2020 עד 2025. כל שנה נבדקת ומחושבת בנפרד, וייתכן בהחלט שתימצא זכאות בשתיים או שלוש שנים בלבד מתוך השש.
מכיוון שהחלון נסגר שנה אחר שנה, השנה המוקדמת ביותר היא תמיד הדחופה לבדיקה.
ההחזר הממוצע לשכיר עומד על כ-8,000 ש"ח, אך זהו ממוצע בלבד. הסכום נגזר מהמס שנוכה בפועל, ממספר השנים הזכאיות ומההטבות שלא נוצלו.
הכסף מועבר ישירות לחשבון הבנק של הלקוח, על שמו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית שנתית של 4%. שכר הטרחה עומד על 14% מסכום ההחזר ונגבה רק לאחר שההחזר התקבל בפועל.
אם עבדתם כשכירים בשנים 2020 עד 2025 ונוכה מכם מס הכנסה, יש בסיס לבדיקה. המסמך המרכזי הוא טופס 106 לכל שנה ולכל מעסיק, ואת שאר האישורים אפשר להשלים בהמשך — הפירוט המלא נמצא בעמוד איך עושים החזר מס.
אפשר להתחיל בדיקת זכאות ללא עלות. אנחנו נחשב את כל השנים הפתוחות ונציג לכם את הסכום הצפוי לפני שמוגש דבר לרשות המסים.
מילוי השאלון לוקח דקה וחצי. הבדיקה עצמה עלינו.
